החלטה בתיק ת"א 7115-06-11

1.         לפניי "בקשה נוספת בהסכמה לתיקון ההצ"ג על דרך הוספת צד שלישי נוסף".

2.         ביום 28/5/12 ניתנה החלטה ביחס לבקשה זהה. אם וככל שביקשה הנתבעת להגיש בקשה לעיון מחדש היה עליה לעשות כן חלף הגשת בקשה זו. 

מעבר לכך, אין בבקשה - שאף היא אינה נתמכת בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בה - טעם המעיד על שינוי נסיבות בגינן מן הראוי לעיין בהחלטה מחדש, אלא אך חזרה על הנטען בבקשה הקודמת. התנהלות זו אך משחיתה זמן שיפוטי יקר תוך פגיעה בכלל ציבור המתדיינים.

די בכך כדי לדחות את הבקשה.

3.         אך ורק על מנת למנוע הגשת בקשות חוזרות, יובהר:

עסקינן בתביעה שהוגשה ביום 5/6/11 בגין אירוע מיום 4/9/07.

כתב ההגנה הוגש לאחר ארכה, אך ביום 30/10/11 ובד בבד הוגשה הודעת צד ג' בטענה כי צד ג' הוא הקבלן הראשי של עבודות לשיפוץ וסלילת מדרכות ברחוב דגן בזיכרון יעקב בו לטענת התובע התרחש אירוע הנפילה.

כאמור בהחלטה מיום 28/5/12 אין בבקשה כמו גם בבקשה הנוכחית כל טעם מדוע לא בדקה הנתבעת את כל הנתונים מבעוד מועד ומדוע המתינה הנתבעת שנה נוספת על מנת לבצע את החקירה הנטענת. הדברים אמורים במיוחד נוכח טענת הנתבעת להתקשרות בינה לבין צד ג' לשם ביצוע העבודות ובשים לב לכך שצד ג' מיוצג על ידי ב"כ הנתבעת.

משכך, הנתבעת ידעה ו/או היתה צריכה לדעת את זהותם של הצדדים שצירופם מבוקש ובכלל זה את זהות המפקח על הבטיחות באתר העבודה נשוא התובענה.

הגשת הבקשה אך בשלב זה, כשנה לאחר הגשת התביעה (ודוק: גם כתב ההגנה מטעם צד ג' הוגש אך ורק בשלב זה ולאחר שניתנה אתראה בדבר מחיקת ההודעה לצד שלישי עוד ביום 18/1/12 וראה גם החלטה מיום 22/2/12), מעכבת שלא לצורך את ההליך שלפניי תוך פגיעה בכלל ציבור המתדיינים הממתין ליומו.

עצם העובדה שב"כ התובע גילה יחס קולגיאלי והסכים לבקשה אין בה חזות הכל. לעניין זה יפה האמור ב-רע"א 4275/12, סגל נ' שורה בע"מ (2012) (אמנם באשר למועדי דיונים אך הדברים יפים המה גם לענייננו):

"...

כידוע, דחיית דיונים גורמת לאיבוד זמן שיפוטי ופוגעת במתדיינים אחרים שניתן היה לשמוע את תיקיהם במועד מוקדם יותר אלמלא הדיון בתיקים אחרים היה נדחה. מכיוון שלהחלטות בבקשות דחייה יש השלכה מעבר לעניינם של בעלי הדין בתיק מסוים, אין לתת משקל מכריע להסכמת הצדדים בהכרעה בבקשה כזו...".

וכן ב-רע"א 1957/12, חלה נ' כהן (2012):

"... כבר נפסק, כי גם כשבעלי הדין מסכימים על דחיית דיון, רשאי בית המשפט, ולעיתים הוא אף חייב, שלא להיענות לבקשה מוסכמת זו (רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (לא פורסם, 14.9.2005)). קל וחומר שכך הוא כשמדובר בדיון לשמיעת הוכחות. בית המשפט הוא נאמן של הציבור. הוא מצווה להבטיח שהדיונים יתקיימו במועדם וכסדרם, ושזמנו של הציבור, הוא המשאב המצומצם המופקד בידי בית המשפט, לא יהא הפקר. אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השיפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה. מתן הזדמנות נוספת לחלה פירושה שבעל דין אחר, שעניינו יכול להיות דוחק, יישמע במועד רחוק יותר. בעבר כבר נפסק כי: "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי פ"ד נה(3) 730, 732 (2001))".

לפיכך, דין הבקשה הנוספת להידחות אף לגופא.

4.         יחד עם זאת, מטעמים של יעילות מערכתית ולפנים משורת הדין (ומתוך תקווה כי לא יהא בכך כדי "לקלקל את השורה" - ראה: עע"מ 4662/11, מ"י נ' זוהר (2012)), מצאתי להיעתר לבקשה חרף מחדלים אלה, כאשר האיזון הנאות והמידתי ימצא בחיוב הנתבעת בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בשים לב לעמדתו של התובע.

5.         סוף דבר -